הגור נושך: איך מלמדים נשיכה עדינה ומפסיקים נשיכות בבית

הגור שלכם נושך את היד, נתפס במכנס, רודף אחרי הקרסול ומסיים את המשחק עם שיניים על העור. בערב הוא נעשה חד יותר. כשמנסים להרחיק אותו, הוא חוזר לנשוך. ואז מגיע המשפט: "הוא עדיין גור, זה יעבור".

אני לא מציע לחכות. גור נושך הוא דבר טבעי, אבל הרגלים טבעיים אינם נעלמים מפני שעובר הזמן. הגור גדל לתוך מה שהוא מתרגל. אם נשיכה חזקה ממשיכה את המשחק, מזיזה את האדם או מביאה תשומת לב, יש לו סיבה לחזור עליה.

המטרה אינה להפוך את הגור לכלב שלא משתמש בפה. גור בודק את העולם דרך הפה, משחק דרך הפה ולעיתים סובל מאי נוחות של בקיעת שיניים. המטרה הראשונה היא ללמד אותו שהפה שלו יכול להיות עדין. אחר כך מלמדים אותו ששיניים אינן נוגעות באנשים. זו עבודה של בעלים מוביל, תגובה עקבית וניהול נכון של היום.

למה גורים נושכים

נשיכת גור יכולה להגיע מכמה מנגנונים שפועלים יחד. הפה הוא אמצעי חקירה. הגור מרים חפצים, טועם אותם ובודק מה קורה כאשר הוא לוחץ. נשיכה היא גם משחק חברתי. גורים בהמלטה נוגעים זה בזה, רודפים, תופסים ומפסיקים כאשר אחד מהם מגיב או מתרחק.

בקיעת שיניים מוסיפה צורך בלעיסה. גם עוררות ועייפות משחקות תפקיד. גור שהיה ער זמן רב, פגש אנשים, שיחק ונחשף לרעשים עלול להגיע לערב כשהוא כבר לא מסוגל להירגע. במצב כזה הוא לא בהכרח צריך עוד פעילות. לעיתים הוא צריך שמישהו יפסיק את ההתרחשות ויוביל אותו למנוחה.

יש גם יצר צייד מוקדם. תנועה של יד, כף רגל או מכנס מתנפנף יכולה להדליק רצון לרדוף ולתפוס. אצל כלב אחד זה ייראה כמו משחק רך. אצל אחר, במיוחד כשיש עוררות גבוהה או נהיגות נמוכה, התגובה תהיה חזקה ועיקשת יותר. לכן לא מאבחנים גור רק לפי המילה "נשכן". בודקים מה קורה לפני הנשיכה, מה הגור עושה אחריה ומה עוזר לו לעצור.

נשיכת משחק לעומת נשיכה מדאיגה

רוב נשיכות הגורים בבית קשורות למשחק, חקירה, שיניים או עוררות. זה לא אומר שמותר להן להמשיך. זה אומר שצריך להגיב למנגנון הנכון ולא להדביק לגור תווית של תוקפן.

בנשיכת משחק הגור בדרך כלל גוף נייד, מתקרב ומתרחק, חוזר לנסות להפעיל אתכם ומסוגל לעבור לצעצוע או להירגע אחרי הפסקה. העוצמה יכולה להשתנות. כשהוא מתלהב, הוא עלול ללחוץ חזק יותר. זו בדיוק הנקודה שבה צריך ללמד אותו עיכוב נשיכה, כלומר לשלוט בכוח הפה.

נשיכה מדאיגה נראית אחרת או מופיעה בהקשר אחר. שימו לב לגוף נוקשה, קיפאון, מבט נעול, נהמה סביב מגע, שמירה על אוכל או חפץ, ניסיון להתרחק שנמשך למרות שהאדם הפסיק, או נשיכה שחוזרת במצבים של פחד וכאב. גם נשיכות שמופיעות כאשר נוגעים באזור מסוים בגוף דורשות בדיקה, ולא רק תרגול התנהגותי.

גם נשיכת משחק עלולה להפוך לבעיה רצינית אם היא חזקה, תכופה, מכוונת לפנים או לידיים של ילדים, או אם הגור אינו מסוגל לעצור כאשר מפסיקים את המשחק. ההבדל החשוב אינו רק אם הוא "מתכוון" לשחק. בודקים עוצמה, תדירות, יכולת עצירה והקשר.

עוצמה לפני תדירות

בשלב הראשון אל תנסו לגרום לגור להפסיק כל שימוש בפה. התחילו מהשאלה: האם הנשיכה מכאיבה. גור צריך להבין שנשיכה חזקה מסיימת את האינטראקציה. אם תדרשו אפס מגע לפני שהוא מבין שעוצמה מכאיבה, ייתכן שתדלגו על שיעור חשוב.

כאשר הפה נעשה רך יותר, מעלים את הדרישה. גם מגע שיניים קל בעור מפסיק את המשחק. בהמשך מלמדים את הגור שלא נוגעים באדם עם שיניים, גם אם אין כאב. זה לא קורה במשפט אחד. זו התקדמות: קודם פחות לחץ, אחר כך פחות ניסיונות, ולבסוף אפס שיניים על עור.

תדירות הנשיכות חשובה גם היא. גור שנושך פעם אחת במשחק ואפשר להחזיר אותו לרוגע שונה מגור שתופס כל אדם שנכנס לחדר, נושך שוב ושוב ומתגבר כאשר מנסים לעצור אותו. רשמו במשך יום או יומיים מתי הנשיכות קורות. האם זה אחרי שינה, לפני אוכל, בערב, בזמן ריצה של ילד, ליד צעצוע מסוים או כאשר נוגעים בו. התבנית תעזור לכם להבין מה מנהל את ההתנהגות.

איך מגיבים ברגע הנשיכה

התגובה צריכה להיות מיידית, קצרה ומשעממת. כשהגור נושך חזק, אמרו "אאוץ'" או "די" בקול ברור. אם הקול מעורר אותו יותר, אל תצעקו. קפאו, הסירו תשומת לב, קומו וצאו מהאזור לזמן קצר. אם הוא תופס את הרגל בזמן שאתם קמים, עמדו בשקט וחכו שישחרר. אל תמשכו את הרגל, כי המשיכה עלולה להפוך אתכם לצעצוע מרדף.

חזרו כאשר הגור רגוע יותר. אין צורך לכעוס עליו, לנאום או להחזיק לו את הפה. המסר הוא פשוט: נשיכה חזקה מפסיקה את המשחק. נשיכה עדינה מאפשרת להמשיך עוד רגע. כאשר הוא בוחר ללקק, לשבת, להביא צעצוע או להתרחק, אפשר לחזק את הבחירה באמצעות משחק רגוע, תשומת לב או תגמול שמתאים לו.

כל בני הבית צריכים לפעול לפי אותו כלל. אם אדם אחד משחק עם הידיים ואחר מתרגז על אותה התנהגות, הגור לומד שהכללים משתנים לפי האדם. ילדים אינם מנהלים תרגול של גור נושך. מבוגר אחראי למשחק, ומרחיק את הילד לפני שהעוררות עולה.

אל תתפסו את הגור בקולר כשהוא נסער, אל תסגרו את הפה ביד, אל תכו באף ואל תנשכו אותו בחזרה. הפיכה על הגב עלולה לעורר תגובת הגנה. ענישה של נהמה עלולה להסיר את האזהרה בלי לשנות את הסיבה. אתם רוצים ללמד גבול, לא להכניס את הידיים שלכם לתחרות עם הפה של הגור.

ניהול שמונע מהגור לתרגל נשיכות

אילוף מתחיל בניהול. אם הגור מסתובב חופשי בבית ותופס כל קרסול, הוא מקבל עשרות חזרות על ההתנהגות. אל תתנו לו לתרגל את מה שאתם מנסים להפסיק. השתמשו בשער, אזור מוגדר, רצועה קלה תחת השגחה או מרחב מנוחה, בהתאם לבית ולגור. ניהול אינו פתרון קבוע במקום לימוד. הוא עוצר את החזרות בזמן שאתם מלמדים.

הרחיקו משחקי ידיים. שחקו בצעצוע שמאפשר מרחק מהגוף, ועצרו כשהגור נהיה חד מדי. צעצוע אינו תחליף לגבול. אם בכל פעם שהגור נוגע ביד אתם רק דוחפים צעצוע לפה שלו, הוא עלול ללמוד שהמגע באדם הוא חלק מהמשחק. קודם מפסיקים את המגע ואת תשומת הלב, ואז מציעים אפשרות מתאימה כשהגור מסוגל לבחור בה.

בדקו את השגרה. האם הגור ישן מספיק. האם יש לו הפסקות בין משחקים. האם כל כניסה של ילד לחדר הופכת למרדף. האם אתם מתחילים משחק כאשר הוא כבר בעוררות גבוהה. גור עייף יכול להיראות כמו גור עקשן או תוקפן, אבל עוד גירוי לא תמיד יעזור לו. לפעמים הבעלים צריך לסגור את האירוע ולהוביל למנוחה.

בבית עם ילדים, אין להשאיר גור נושך וילד יחד בלי השגחה. לא מחכים שהילד ילמד לברוח מהר יותר. מפרידים מראש בזמן ריצה, צעקות, אכילה או משחק על הרצפה. אם הגור נמשך לתנועה של הילד, ניהול המרחק הוא חובה עד שיש לו יכולת לעצור ולהגיב להובלה.

בעלים מוביל, בלי כעס ובלי ויתור

הגור אינו אחראי על גבולות הבית. אתם אחראים. זה לא אומר שאתם צריכים להפחיד אותו או להפעיל כוח בלי מחשבה. זה אומר שאתם מחליטים מתי משחק מתחיל, מתי הוא נגמר, איפה הגור נמצא ואיך נראית תגובה לנשיכה.

חיזוק של התנהגות נכונה הוא כלי חשוב. גם הפסקת משחק, הסרת תשומת לב וסגירת גישה הן דרכי תקשורת. טכניקה אחת אינה מתאימה לכל גור. גור עם נהיגות גבוהה יכול לעבוד היטב דרך קשר ומשחק. גור עצמאי או חששן ידרוש התאמה אחרת. אם הגור מעל הסף, קודם מורידים עוררות. רק אחר כך יש טעם ללמד.

בדקו את המסר במשך שלושה ימים של עבודה עקבית. אם אין שינוי משמעותי בעוצמה או ביכולת לעצור, לא מאשימים את הגור. כנראה שהתגובה אינה מתוזמנת, שבני הבית אינם עקביים, שהניהול חלש או שהתכנית אינה מתאימה לכלב הזה. במקרה כזה משנים את המסר ומקבלים עזרה.

מתי פונים לווטרינר

פנו לווטרינר כאשר הנשיכות התחילו בפתאומיות, כאשר גור שהיה מסוגל לקבל מגע נעשה רגיש, כאשר הוא נושך בזמן שנוגעים באזור מסוים, או כאשר יש סימנים גופניים נוספים. כאב יכול לשנות התנהגות. גם בעיה בפה, באוזניים, בעור או במערכת אחרת עלולה לגרום לגור להגיב בנשיכה כאשר מתקרבים אליו.

פציעה עמוקה, דימום, נשיכה בפנים או ביד של ילד, או חשש לחשיפה למחלה דורשים טיפול רפואי לפי הצורך. מאמר אינו יכול לאבחן גור. אם אינכם בטוחים אם מדובר בכאב או בהתנהגות, מתחילים בבדיקה וטרינרית. אחרי ששוללים גורם גופני, אפשר לבנות תכנית אילוף מסודרת.

מתי פונים למאלף

פנו למאלף כאשר הנשיכות חזקות או תכופות, כאשר הגור מכוון לפנים, כאשר ילדים בבית אינם מצליחים להיות בטוחים לידו, כאשר יש שמירה על משאבים או כאשר אינכם מצליחים לעצור את האירוע. אל תחכו שהגור יהיה גדול יותר. פה של כלב בוגר חזק יותר, וההרגל כבר מבוסס יותר.

במפגש בבית אני בודק את הגור, את בני המשפחה, את השגרה ואת הרגע שבו הנשיכה מתחילה. אני רוצה לדעת אם מדובר במשחק, יצר צייד, פחד, כאב, שמירה או ערבוב של כמה גורמים. משם בונים ניהול ותרגול שהבעלים יכולים לבצע ביום רגיל, לא רק בזמן שיעור.

אפשר לקרוא גם על אילוף גורים בבית, על מדריך נשיכות גורים, ועל סוציאליזציה נכונה לגורים. אם הנשיכות כבר מלוות בפחד או בתוקפנות, ראו גם טיפול התנהגותי. לפרטים על שיעורים פרטיים בבית הלקוח ועל מחירי האילוף, המשיכו לעמודים המתאימים.

שאלות נפוצות