גרייהאונד: אילוף, ריקול וניהול יצר הציד

כשאומרים גרייהאונד, רוב האנשים חושבים על מהירות. זה נכון, אבל חלקי. הגרייהאונד לא נולד כדי לרוץ ליד האדם שלו ולחכות להוראות. הוא נבנה כדי לזהות תנועה, לצאת למרדף, לקבל החלטות במהירות ולהמשיך גם כשהאדם נשאר מאחור.

בבית מתקבלת תמונה אחרת לגמרי: כלב שקט, רגיש, שאוהב לנוח שעות על מיטה או ספה. הסתירה הזאת מבלבלת בעלים חדשים. הם רואים כלב עם גוף של אתלט ומניחים שהוא צריך פעילות ללא הפסקה. אחר כך הם מנסים לרוקן אותו בריצות ארוכות, או משחררים אותו בשטח פתוח כי "הוא כבר מכיר את הפקודה". שתי ההנחות עלולות להוביל לבעיה.

הגרייהאונד הוא סייטהאונד, כלב רוח. הוא עובד בעיקר דרך הראייה וזיהוי התנועה. הוא יכול להיות רגוע מאוד במשך רוב היום, ובשנייה אחת לעבור למרדף אחרי חתול, ארנב או כלב קטן שרץ. לכן אילוף גרייהאונד מתחיל בהבנת הכלב, לא במיתוס על כלב אנרגטי.

מאיפה הגיע הגרייהאונד ומה הוא נדרש לעשות

תקן הגזע של הפדרציה הבין לאומית לכלבנות מציב את הגרייהאונד בקבוצה 10, כלבי רוח, ומגדיר את מקורו בבריטניה.[1] התקן מתאר כלב שנבנה לכיסוי שטח במהירות, עם חזה עמוק, מותן אסופה, רגליים ארוכות ושרירים שמאפשרים האצה חזקה.[1]

ההיסטוריה של הגזע קדומה יותר מספורט המרוצים המודרני. כלבי רוח שימשו לציד ראייה, כלומר לרדיפה אחרי טרף שנראה לעין. בהמשך פותחו גרייהאונדים גם למרוצי מסלול ולתחרויות רדיפה אחרי פיתיון. גם כשכלב מסוים חי היום ככלב בית, הגוף והנטיות שלו עדיין מספרים את סיפור העבודה המקורי.

הגרייהאונד לא היה צריך להסתכל על הצייד כל שתי שניות כדי לדעת מה לעשות. התפקיד שלו דרש עצמאות. הוא יצא קדימה, קרא את תנועת הטרף והגיב. לכן נהיגות, כלומר הרצון לעבוד יחד עם האדם, אינה אותו דבר כמו אינטליגנציה. גרייהאונד יכול להבין מהר מאוד מה ביקשת, ועדיין להחליט שחתול בורח הוא כרגע עניין חשוב יותר.

רצף הציד: מה קורה בשנייה שבה מופיעה תנועה

כדי להבין למה ריקול של גרייהאונד מסובך, צריך לפרק את רצף הציד. הרצף המקובל מתחיל בהתמצאות בגירוי, ממשיך במבט ממוקד, עקיבה, רדיפה, תפיסה, נשיכה ולעיתים עיבוד ואכילה. בגזעים שונים הברירה האנושית הדגישה חלקים אחרים של הרצף.

בגרייהאונד החלק המרכזי הוא התמצאות, נעילת מבט ורדיפה. הוא נבנה לרדוף, לא בהכרח לתפוס ולהרוג כמו טריירים מסוימים. זה לא הופך את המרדף לבטוח. כלב שרץ אחרי חתול לכביש יכול לגרום לאסון גם אם מעולם לא נשך בעל חיים.

הנקודה החשובה היא התזמון. לפני שהגרייהאונד ראה את הגירוי, אפשר ללמד אותו להסתכל עליך. אחרי שראה תנועה רחוקה, עדיין אפשר לעבוד על הפניית ראש וחזרה. אחרי שהגוף כבר יצא לריצה, הסיכוי לעצור אותו בקריאה יורד בצורה חדה. מי שמחכה לרגע האחרון מתאמן על כישלון.

אני לא מנסה לבטל יצר ציד. אי אפשר למחוק היסטוריה של גזע באמצעות פקודה. אפשר לבנות עיכוב, ללמד עצירה, להציע מרדף מבוקר ולנהל את הסביבה. זה ההבדל בין הכחשה לבין עבודה מקצועית עם הכלב.

למה הוא נח כל כך הרבה

הגרייהאונד הוא ספרינטר. הוא מסוגל להוציא מאמץ גדול בזמן קצר, ואז לנוח. זה שונה מכלב שנבחר לעבוד שעות ברציפות, כמו כלב רועים או כלב מזחלות. לפי ה־AKC, הגרייהאונד יכול להיות פעיל מאוד בחוץ, אבל גם לבלות זמן רב במנוחה בבית.[2]

בעלים חדשים לפעמים מודאגים מכלב שישן רוב היום. אם הכלב אוכל, מתנהל כרגיל, יוצא לטיולים ומגיב לסביבה, המנוחה כשלעצמה אינה סימן לחוסר פעילות. מצד שני, שינוי פתאומי בהתנהגות, כאב, צליעה, ירידה בתיאבון או עייפות חריגה הם עניין לבדיקה וטרינרית. לא כל דבר פותרים באילוף.

הצורך הוא לא "להתיש" את הגרייהאונד. הצורך הוא שגרה שמתאימה לגוף ולמזג שלו: טיולים רגועים, הזדמנויות בטוחות לריצה קצרה, משחק מבוקר, אימונים קצרים ומקום מנוחה נוח. ריצה בלי חימום, ריצה על משטח לא מתאים או משחק פראי עם כלבים כבדים עלולים להסתיים בפציעה. בנושא עומס גופני, התאמה פרטנית ובדיקה וטרינרית עדיפות על עצה כללית מהאינטרנט.

עצמאות ורגישות אינן בעיית אופי

הגרייהאונד אינו "עצלן" כשהוא לא מגיב מיד. העצמאות שלו היא חלק מהתפקיד שעבורו נבחר. הוא לא היה יכול לעבוד רחוק מהצייד אם היה תלוי בכל הוראה קטנה.

יש גם גרייהאונדים רגישים מאוד. קול כועס, תיקון פיזי או לחץ שאינו ברור לכלב עלולים להביא לנסיגה במקום לשיתוף פעולה. גוף דק ועור עדין גם דורשים טיפול זהיר. זה לא אומר שהכלב צריך לגדול בלי גבולות. להפך. הוא צריך גבולות ברורים, רק שהמסר צריך להיות עקבי, בזמן הנכון ובדרך שהכלב מסוגל להבין.

באילוף גרייהאונד אני מחפש קודם את המוטיבציה שעובדת עם הפרט: מזון, משחק, תנועה, קשר חברתי או שילוב ביניהם. אחר כך אני בונה התנהגות בתנאים קלים ומעלה את הקושי בהדרגה. אימון ארוך מול חתולים רצים אינו מבחן אופי. הוא פשוט קשה מדי.

ריקול: פקודה חשובה, לא רישיון לשחרור

ריקול הוא היכולת לחזור כשקוראים לכלב. אצל גרייהאונד צריך ללמד אותו ברצינות, אבל גם להיות כנים לגבי הגבולות. מול גירוי ציד חזק, אין הבטחה שהכלב יחזור. גם ריקול מצוין לא הופך שביל ליד כביש למקום בטוח לשחרור.

כך מתחילים:

• מלמדים את מילת החזרה בבית, בלי הסחות. קוראים פעם אחת, מתרחקים מעט, ומשלמים לכלב בחיזוק שהוא באמת רוצה.
• מתרגלים בחצר מגודרת או במרחב סגור. לא מדלגים על שלב הבטיחות.
• עוברים לרצועה ארוכה בשטח פתוח, כשהרצועה מחוברת בצורה בטוחה ומתאימה לכלב. לא נותנים לגרייהאונד להגיע למהירות מלאה כשהוא עלול להסתבך.
• מוסיפים הסחות במרחק. אם הכלב כבר נעול על גירוי, מתרחקים ומתחילים שוב בעוצמה נמוכה יותר.
• מתרגלים חזרה גם כשלא תמיד מסיימים את הטיול. אחרת הכלב לומד שהגעה אליך מסיימת את הכיף.

אסור להעניש גרייהאונד שחזר, גם אם לקח לו זמן. אם הוא חזר אחרי מרדף או בריחה, החזרה היא ההתנהגות שצריך לחזק. אפשר לבדוק אחר כך למה הוא הצליח לברוח, לשנות ציוד ולשפר ניהול. כעס ברגע החזרה רק מקטין את הסיכוי לפעם הבאה.

המלצה מעשית וברורה: מחוץ לשטח מגודר, רצועה היא ציוד קבוע. לא מפני שהכלב רע, ולא מפני שהאילוף נכשל. מפני שהמנוע שלו מהיר יותר מהיכולת של האדם להגיב.

ניהול בבית ובחוץ

ניהול הוא לא ויתור על אילוף. הוא הדרך למנוע מהכלב לתרגל שוב ושוב את ההתנהגות שאיננו רוצים. בבית מנהלים דלתות, חלונות וגישה לבעלי חיים קטנים. בחוץ בוחרים מסלול, שעה וציוד שמאפשרים שליטה. אם יש בבית חתול, לא מניחים שהכלב "יתרגל" בלי בדיקה מסודרת והפרדה בטוחה.

כדאי להחזיק מיטה נוחה, לספק שגרה צפויה ולשמור על מנוחה אחרי פעילות. צריך גם ללמד את בני הבית לא לפתוח דלת כשהכלב דוהר החוצה ולא לשחרר אותו כי הפארק נראה ריק. פארק ריק ברגע אחד יכול להפוך לפארק עם חתול ברגע הבא.

אפשר לתת פורקן ליצר הציד דרך משחק רדיפה מבוקר, צעצוע נע או פעילות ספורטיבית שמתאימה לכלב. מלמדים התחלה וסיום: חכה, קח, עצור, שחרר וחזור. המטרה אינה להלהיב את הכלב ללא גבול. המטרה היא לתת ליצר ערוץ ואז להחזיר את הכלב לשקט.

טעויות נפוצות באילוף גרייהאונד

"הוא צריך לרוץ שעות." לא בהכרח. גרייהאונד צריך פעילות מתאימה, לא עומס עיוור. ספרינטים קצרים ומבוקרים יכולים להתאים יותר לריצה ארוכה.

"אם הוא מבין, הוא חייב לבצע." הבנה אינה ביטול של יצר. צריך לבנות התנהגות גם מול הסחות, לא רק בסלון.

"נשחרר פעם אחת ונראה." זו דרך מסוכנת לבדוק גבול. מתחילים בגידור וברצועה ארוכה.

"נעניש על רדיפה." העונש מגיע מאוחר מדי ואינו מלמד מה לעשות במקום. עובדים על הפניית תשומת לב, עצירה, ריקול וניהול.

"הוא רגיש, אז לא מציבים גבולות." רגישות אינה סיבה לוותר על הנהגה. היא סיבה להעביר מסר ברור בלי להפחיד ובלי לבלבל.

למי מתאים גרייהאונד

הגרייהאונד יכול להתאים לבית שקט, לבעלים שמעריכים כלב רגוע בבית ומוכנים לנהל אותו ברצינות בחוץ. הוא יכול להתאים גם לדירה, אם יש שגרה, טיולים ומקום בטוח לריצה. גודל הדירה לבדו לא קובע. איכות הניהול כן.

הוא פחות מתאים למי שמחפש כלב שאפשר לשחרר בכל מקום, כלב שמגיב מיד לכל פקודה או כלב שצריך פעילות ארוכה לאורך כל היום. מי שמגדל חתולים, ארנבים או חיות קטנות צריך לבדוק התאמה של הפרט הספציפי ולא להסתמך על שם הגזע.

אם הריקול מסוכן, אם הכלב ננעל על תנועה או אם יש מרדפים בבית, אפשר להתחיל בשיעורים פרטיים. כשיש פחד, הסתגרות, נשיכות או תגובתיות חריפה, כדאי לקרוא על טיפול התנהגותי ולשלב בדיקה וטרינרית כאשר יש חשד לכאב או לבעיה רפואית. מידע על אופן העבודה והעלויות נמצא במחירון.

אפשר לקרוא גם על וויפט, על סלוקי, על אילוף כלבים בבית, על איך לבחור מאלף ועל רצף הציד אצל כלבים.

שאלות נפוצות

מקורות וקריאה נוספת

• FCI Standard No. 158, Greyhound, תקן הגזע, מקור, שימוש ומבנה.
• American Kennel Club, Greyhound, היסטוריה, טמפרמנט, פעילות ומגבלות שחרור.
• American Kennel Club, Facts About the Greyhound, עצמאות, רדיפה ומנוחה.
• Greyhound Trust, מידע על גרייהאונדים שפרשו ממרוצים ואימוץ.
• McGreevy, P., Grassia, T. D., ו-Harman, A. M. (2004), מחקר על הקשר בין מבנה הרשתית ואורך האף אצל כלבים, Brain, Behavior and Evolution.

השורה התחתונה: הגרייהאונד אינו כלב שצריך לשנות כדי שיתאים לנו. צריך להבין למה הוא נבנה, לתת לו מנוחה ופורקן מתאימים, ולנהל את הרגעים שבהם תנועה מפעילה את הצייד שבתוכו. כך מכינים את הכלב לחיים אמיתיים, בלי להאשים את הגזע ובלי להבטיח הבטחות שאי אפשר לקיים.